החיזיון הפרוע ביותר שאדם יכול לעלות בדמיונו מורכב, בסיכומו של דבר, מתמונות שראה בפועל במציאות, בתמונות, בציורים, בסרטים וכו'. לא תיתכן תמונה בדמיון שיש בה מרכיבים שאינם קיימים במציאות. הדמיון הינו תמיד תוצאת היחסים שבין מרכיבים מציאותיים ואופן החיבור המוזר והחריג שביניהם, שאינו מתאים למציאות. הדמיון שלנו מוגבל לקלט החושי ומתמקד בעיקר סביב חוש הראייה. גם אם נדמיין תמונה פנטסטית ביותר, כמו תמונת מלאך או צורה של יצור כמו דרקון, עדיין אנו שואבים את רכיבי התמונה הדמיונית מהמוכר לנו במציאות או ממקורות של ספרות, אמנות, מוסיקה, מדע וכו'. המסקנה הינה, שלא ניתן מבחינה שכלית, אפילו בדמיון, להשתחרר מכבלי הקלט החושי.
אם זו המגבלה, כיצד נוכל בכלל לשער לגבי "העצמות" משהו שאינו קשור שום סוג שהוא של קלט חושי מהמוכר לנו? באמירה "למעלה מכל דימיון" הכוונה הינה אל עניין שהינו באופן מוחלט מעל ומעבר למציאות הקיימת בעולמנו הגשמי - אך אנו איננו יכולים "לצאת מהמסגרת" וליצור משהו שמעל לדמיון. מכאן שדימוי החורג מעבר לתפיסה הבנויה על מושגים גשמיים הינו מעל ליכולת האנושית החומרית .יתר על כן, מגבלה תפיסתית זו אינה רק חלה רק עיבוד קלט מחושים אלא גם ומאותה הסיבה לגבי יכולת ההבנה של עניינים שהינם "רוחניים" או אולי "למעלה מן השכל".
יתכן ויש בכך רמז, כי התנאי להתקדמות בתפיסה ולהתעלות רוחנית כדי להגיע למצב של לפחות הבנה מזערית אודות מה שקרוב אל "האלוהות", על האדם לקבל "מתנה" מיוחדת שתרחיב, תעמיק, ואולי תשנה את דרכי התפיסה שבו. תפיסה ייחודית שכזו מכונה בשם "הארה" ומוצאת את ביטויה דרך "התגלות", "חיזיון", "התעלות רוחנית", "נבואה" וכו'. התפיסה מוארת אינה מותניית בקלט החושי או בזיכרון החוויתי המקובל, היא אכן מעל לכל דמיון ובמרחק רב מיכולת השכל האנושי ונמשלת לקלט רוחני שאינו קשור למקובלות תפיסה האנושית ואף אינה נרכשת באופן המוכר לנו.
היש משהו בהתנסות היומיומית שלנו שיש בו כדי לדמות את אותה תפיסה רוחנית מוארת? למשל, אם ניקח את המושג "אינטואיציה" וננסה להגדירה, נראה שהאמירה "היכולת לתפוס ולהבין את הקורה או הצפוי לקרות מבלי שנוכל להסביר כיצד ועל סמך מה אנו תופסים זאת, וקיום של הרגשה פנימית, שמה שנתפס והובן, הינו האמת לאמיתה" מתאימה להגדרת "אינטואיציה" אם אין בה כדי להסביר את התופעה. ברור, שיש כאלו הנשענים יותר על אינטואיציה בקבלת החלטות ולעומתם כאלו שדוחים אותה ומעדיפים להישען על הגיון צרוף. אולם עצם קיום האינטואיציה אינו יכול להיות מוכחש (למשל - אינטואיציה של אם לגבי צרכי התינוק) מכיוון שכל אחד חווה פעם את תחושת האינטואיציה ואת התובנות שנובעת ממנה.
אולם, "הארה רוחנית" או "תפיסה מוארת" (ובלשון הקבלה - אור) אינה אינטואיציה. אמנם, שני העניינים חולקים ביניהם את תחושת הידע, מבלי לדעת מה מקורו, ואת הקושי להסביר לאחרים, שלא היו שותפים לחוויה, כיצד נוצר הקשר בין מקבל המידע הרוחני לבין המקור - לא כל שכן לפרש את המידע שהתקבל באופן הנכון והמתאים.
